2008 - יום הולדת 25 להו...יום הולדת 25 להושעיה2008 - יום הולדת 25 להושעיהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (5)
סיפורו של מקום
ילדי הושעיה בשנים עברו...
רגעים יפים בהושעיה - רק בגלל הרוח...
נוער הושעיה מציג
מצגת למסיבת יום ההולדת...
על חברינו שאינם אתנו
דברים שנאמרו על ידי מיכל ברקן במסיבת יום הולדת 25 להושעיה (2008)
אלי גור אריה: חבריו משירותו הצבאי ביחידה סיפרו באהבה ובכאב כיצד הדתי השתקן והצנוע מעולם לא עשה לעצמו הנחות. גם אנחנו אהבנו והערכנו את חברנו השתקן והענו. כשנבחר לתפקיד איש הפנים של הושעיה ידענו שאת האיש החרוץ וישר הדרך הזה לא נצטרך לבדוק. להיפך, נצטרך להזכיר לו שמותר לו לפעמים גם לא לעבוד. הוא שתל ונטע, גזם וכסח, תיקן וביטן את שבילי הישוב הזמני, וטיפל בכל בעיה שהתעוררה. כשביקשתי מילדי לתאר תמונה אופיינית לאלי אמרו: אלי נושא על גבו מרסס גב. איש האמונה התמימה שהתפלל בדבקות, ולעת ערב היה יושב בביתו, בקראוון, לומד תורה וגומא ספרות יפה. כל עץ ושיח שנותנים היום קצת צבע לשטח הציבורי בישוב הזמני – מעשה ידיו הם. וכך נזכור אותו – בירוק שבגינה הצנועה בצומת, ובספרים בספריית הושעיה.
אנטוני וידר: בעת דיון או ויכוח היה אנטוני מקשיב רוב קשב. לעתים היה מעיר הערה בסוף הויכוח, ומאיר באור אחר את הנושא. לפעמים היה מציע משהו, אבל מעולם לא כפה את דעתו על אחרים. למדנו עם הזמן שכדאי להתייעץ ולהקשיב לאיש השקול, הסובלני והחייכן הזה, ובונוס מיוחד נילווה לכך בזכות ההומור הבריטי המעולה שהיה לו. תמונה חרותה בזיכרון: לפני למעלה מעשר שנים, לפני חג הסוכות, ימים ספורים לפני שנפטר בגיל 33, לקח אנטוני את ילדיו לקנות את ארבעת המינים אצל השכנים. בתוך כל המולת הקונים עמד לו אנטוני, מתעלם מכל הרעש סביב, ובסבלנות ורוגע אופייניים הסביר ליונה, מעין וחובב את הסמליות שבארבעת המינים. איש ההדר בפשטותו. א- מנטש.
הילדהינקוביץ': אשה אצילית התהלכה בינינו, ואנחנו זכינו להכירה רק מעט. נשאה מסורת שורשית של תורה עם דרך ארץ, של דרישה לשלמות בבית, בעבודה, בתפילה. בשובה בשבת בבוקר מבית הכנסת, מלווה בבנות משפחתה, הייתי מביטה בה, באשה התמירה, המהלכת לה בנחת ומברכת את הפוגשים בה בברכת שבת שלום שהיה בה ניחוח של קדושה ורוגע, של אירופאיות אלגנטית ויהדות אותנטית. כשביקשתי מחברה תמונה הזכורה לה מהילדה, תיארה אותה יושבת במרפסת לקראת הסוף, מכורבלת בשמיכה, בעיניה מבט של הבנה שהנה הסוף מגיע, ועצב גדול בעיניה על הפרידה ממשפחתה, ומהושעיה, המקום שכל כך נכספה וחיכתה להגיע אליו.
בועז מדמון: איש הרמב"ם, איש ההיגיון. תרגם ספר לוגיקה, אהב חידות הגיון. עזר בפיתוח קורסים באונ' הפתוחה. איש צנוע, שקט, ומניסיוני האישי, שמח לסייע. בעז היה תלמיד ישיבת "חברון" החרדית. מצד אחד העריך מאוד את יכולת ההעמקה של הלימוד, ומצד שני חיפש אחר התהליך הלוגי השיטתי. המעבר לאוניברסיטה לא ניתק אותו מן הקירבה שחש לתורה, בעיקר לרמב"ם. בועז היה בקי בענייני מנהגים – תימניים ואחרים – ונהג להשתבח בכך שהוא יכול להתפלל כמעט בכל נוסח, החל מאשכנזי חרדי ועד תימני "בלדי", ואף סיפר שפעם, כשהיה בחור ישיבה, ניגש לעבור לפני העמוד בבית כנסת תימני, אלא שלרוע מזלו לא הבחין שמדובר ב"בלדי" והתפלל בנוסח ה"שאמי". לקול המחאות והצעקות מיהר להחליף נוסח...
רותי צרפתי: עברו כמעט חמש שנים מאז נפטרה, ורוחה שורה בתוכנו. רותי, הרגישה לאדם ולסביבה, העקשנית, המאמינה, השאירה משפחה מיוחדת במינה, ומעגל רחב יותר של מקורבים. כל מי שלקח חלק בחייה, וליווה אותה בעת מחלתה לקח ממנה משהו שמלווה אותו בהמשך חייו. לזכרה של רותי, שהקפידה מאד לא לדבר לשון הרע, התמסד שיעור שהחל בנושא שמירת הלשון, ומאז נפתח למגוון של נושאים שהמשתתפות מביאות כל אחת מעולמה. חברה קרובה אמרה לי כך: דרך הפרידה ממנה, למדתי שיעור על ערך החיים. הנוכחות של רותי בחיינו והתובנה שהשאירה בנו על ערך החיים שלובים זה בזה.
ישי בן משה: ישי מילא את שתים עשרה וחצי שנותיו במחשבות, החלטות ומעשים. ילד שתכנן ובנה את אישיותו נדבך על גבי נדבך: דורש מעצמו, נותן מעצמו, מכבד את הזולת, אכפתי, שואל שאלות חכמות. תמונות רצות מול העיניים: ישי רץ באזור שהפך לטיילת לזכרו, משחק כדורסל ליד הבית, מקפיד להשלים מטלות, עוזר לחברים לכיתה, עוזר לילדים קטנים ממנו, מעודד אחרים לא להתייאש, משחק עם אחותו ניצן, מוכר פרחים, קורא ספרים, מתפלל בכובד ראש ומקפיד לא לדבר בתפילה. מתוך סיכום שכתב לעבודת שרשים: "בזכות הדברים האלו שגיליתי בעבודה התגלה בי רצון לחשוב על היהדות בארץ כיום ועל המצב בו אני נמצא כיהודי השייך לנצר של שושלת רבנים ארוכה. בזכות מחשבותי אלו אני כעת מנסה למקם אותי איפה שחשבתי ושאני חושב שאני צריך להיות". ישי, שהכניס עצמו בעול מצוות בגיל צעיר מאד, אך לא זכה להגיע לגיל מצוות.
גלעד פישר: גידלנו אותו ביחד בישוב קטן שבו אנחנו, המבוגרים, היינו מעין דודים של הילדים של כולנו. גידלנו אותו כילד וכנער. נפרדנו ממנו כגבר. ילד בלונדיני כחול עיניים, אוהב אדם, משפחתי, חברותי, שותף לצעדיו הראשונים של הישוב הושעיה במיסוד חברת הילדים והנוער, נער נדיב לב ואכפתי, שחיפש חיבור אמיתי בין אנשים, שכאב בשקט את מצבה של מערכת החינוך שאנו מדברים בה לאחרונה. הוא חיפש דיאלוג, רצה לגעת בזולת. נער נחבא אל הכלים שהפך לאוהב תורה, למבקש בית מדרש, למחפש ספרי קודש. נער שיצא למכינה בקשת לתרום ולהתרם, שחשש לפגוע, שלא ביקש דבר לעצמו. נער עדין נפש, שהפך ללוחם ללא הנחות, שעושה מה שצריך לעשות. גלעד, חייל שמסר נפשו בגיל 22 כדי שאנו נוכל להמשיך לחיות. מי יתן שנדע לחיות חיים ראויים לקרבן הזה.
על חברינו שאינם אתנו
דברים שנאמרו על ידי מיכל ברקן במסיבת יום הולדת 25 להושעיה (2008)
אלי גור אריה: חבריו משירותו הצבאי ביחידה סיפרו באהבה ובכאב כיצד הדתי השתקן והצנוע מעולם לא עשה לעצמו הנחות. גם אנחנו אהבנו והערכנו את חברנו השתקן והענו. כשנבחר לתפקיד איש הפנים של הושעיה ידענו שאת האיש החרוץ וישר הדרך הזה לא נצטרך לבדוק. להיפך, נצטרך להזכיר לו שמותר לו לפעמים גם לא לעבוד. הוא שתל ונטע, גזם וכסח, תיקן וביטן את שבילי הישוב הזמני, וטיפל בכל בעיה שהתעוררה. כשביקשתי מילדי לתאר תמונה אופיינית לאלי אמרו: אלי נושא על גבו מרסס גב. איש האמונה התמימה שהתפלל בדבקות, ולעת ערב היה יושב בביתו, בקראוון, לומד תורה וגומא ספרות יפה. כל עץ ושיח שנותנים היום קצת צבע לשטח הציבורי בישוב הזמני – מעשה ידיו הם. וכך נזכור אותו – בירוק שבגינה הצנועה בצומת, ובספרים בספריית הושעיה.
אנטוני וידר: בעת דיון או ויכוח היה אנטוני מקשיב רוב קשב. לעתים היה מעיר הערה בסוף הויכוח, ומאיר באור אחר את הנושא. לפעמים היה מציע משהו, אבל מעולם לא כפה את דעתו על אחרים. למדנו עם הזמן שכדאי להתייעץ ולהקשיב לאיש השקול, הסובלני והחייכן הזה, ובונוס מיוחד נילווה לכך בזכות ההומור הבריטי המעולה שהיה לו. תמונה חרותה בזיכרון: לפני למעלה מעשר שנים, לפני חג הסוכות, ימים ספורים לפני שנפטר בגיל 33, לקח אנטוני את ילדיו לקנות את ארבעת המינים אצל השכנים. בתוך כל המולת הקונים עמד לו אנטוני, מתעלם מכל הרעש סביב, ובסבלנות ורוגע אופייניים הסביר ליונה, מעין וחובב את הסמליות שבארבעת המינים. איש ההדר בפשטותו. א- מנטש.
הילדה ינקוביץ': אשה אצילית התהלכה בינינו, ואנחנו זכינו להכירה רק מעט. נשאה מסורת שורשית של תורה עם דרך ארץ, של דרישה לשלמות בבית, בעבודה, בתפילה. בשובה בשבת בבוקר מבית הכנסת, מלווה בבנות משפחתה, הייתי מביטה בה, באשה התמירה, המהלכת לה בנחת ומברכת את הפוגשים בה בברכת שבת שלום שהיה בה ניחוח של קדושה ורוגע, של אירופאיות אלגנטית ויהדות אותנטית. כשביקשתי מחברה תמונה הזכורה לה מהילדה, תיארה אותה יושבת במרפסת לקראת הסוף, מכורבלת בשמיכה, בעיניה מבט של הבנה שהנה הסוף מגיע, ועצב גדול בעיניה על הפרידה ממשפחתה, ומהושעיה, המקום שכל כך נכספה וחיכתה להגיע אליו.
בועז מדמון: איש הרמב"ם, איש ההיגיון. תרגם ספר לוגיקה, אהב חידות הגיון. עזר בפיתוח קורסים באונ' הפתוחה. איש צנוע, שקט, ומניסיוני האישי, שמח לסייע. בעז היה תלמיד ישיבת "חברון" החרדית. מצד אחד העריך מאוד את יכולת ההעמקה של הלימוד, ומצד שני חיפש אחר התהליך הלוגי השיטתי. המעבר לאוניברסיטה לא ניתק אותו מן הקירבה שחש לתורה, בעיקר לרמב"ם. בועז היה בקי בענייני מנהגים – תימניים ואחרים – ונהג להשתבח בכך שהוא יכול להתפלל כמעט בכל נוסח, החל מאשכנזי חרדי ועד תימני "בלדי", ואף סיפר שפעם, כשהיה בחור ישיבה, ניגש לעבור לפני העמוד בבית כנסת תימני, אלא שלרוע מזלו לא הבחין שמדובר ב"בלדי" והתפלל בנוסח ה"שאמי". לקול המחאות והצעקות מיהר להחליף נוסח...
רותי צרפתי: עברו כמעט חמש שנים מאז נפטרה, ורוחה שורה בתוכנו. רותי, הרגישה לאדם ולסביבה, העקשנית, המאמינה, השאירה משפחה מיוחדת במינה, ומעגל רחב יותר של מקורבים. כל מי שלקח חלק בחייה, וליווה אותה בעת מחלתה לקח ממנה משהו שמלווה אותו בהמשך חייו. לזכרה של רותי, שהקפידה מאד לא לדבר לשון הרע, התמסד שיעור שהחל בנושא שמירת הלשון, ומאז נפתח למגוון של נושאים שהמשתתפות מביאות כל אחת מעולמה. חברה קרובה אמרה לי כך: דרך הפרידה ממנה, למדתי שיעור על ערך החיים. הנוכחות של רותי בחיינו והתובנה שהשאירה בנו על ערך החיים שלובים זה בזה.
ישי בן משה: ישי מילא את שתים עשרה וחצי שנותיו במחשבות, החלטות ומעשים. ילד שתכנן ובנה את אישיותו נדבך על גבי נדבך: דורש מעצמו, נותן מעצמו, מכבד את הזולת, אכפתי, שואל שאלות חכמות. תמונות רצות מול העיניים: ישי רץ באזור שהפך לטיילת לזכרו, משחק כדורסל ליד הבית, מקפיד להשלים מטלות, עוזר לחברים לכיתה, עוזר לילדים קטנים ממנו, מעודד אחרים לא להתייאש, משחק עם אחותו ניצן, מוכר פרחים, קורא ספרים, מתפלל בכובד ראש ומקפיד לא לדבר בתפילה. מתוך סיכום שכתב לעבודת שרשים: "בזכות הדברים האלו שגיליתי בעבודה התגלה בי רצון לחשוב על היהדות בארץ כיום ועל המצב בו אני נמצא כיהודי השייך לנצר של שושלת רבנים ארוכה. בזכות מחשבותי אלו אני כעת מנסה למקם אותי איפה שחשבתי ושאני חושב שאני צריך להיות". ישי, שהכניס עצמו בעול מצוות בגיל צעיר מאד, אך לא זכה להגיע לגיל מצוות.
גלעד פישר: גידלנו אותו ביחד בישוב קטן שבו אנחנו, המבוגרים, היינו מעין דודים של הילדים של כולנו. גידלנו אותו כילד וכנער. נפרדנו ממנו כגבר. ילד בלונדיני כחול עיניים, אוהב אדם, משפחתי, חברותי, שותף לצעדיו הראשונים של הישוב הושעיה במיסוד חברת הילדים והנוער, נער נדיב לב ואכפתי, שחיפש חיבור אמיתי בין אנשים, שכאב בשקט את מצבה של מערכת החינוך שאנו מדברים בה לאחרונה. הוא חיפש דיאלוג, רצה לגעת בזולת. נער נחבא אל הכלים שהפך לאוהב תורה, למבקש בית מדרש, למחפש ספרי קודש. נער שיצא למכינה בקשת לתרום ולהתרם, שחשש לפגוע, שלא ביקש דבר לעצמו. נער עדין נפש, שהפך ללוחם ללא הנחות, שעושה מה שצריך לעשות. גלעד, חייל שמסר נפשו בגיל 22 כדי שאנו נוכל להמשיך לחיות. מי יתן שנדע לחיות חיים ראויים לקרבן הזה.
יהי זכרם ברוך